החלטה בתיק ע"ע 46263-03-13

השופט אילן איטח

1.     לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב-יפו מיום 28.2.13 (השופטת מיכל לויט ונציגי הציבור מר אריה המר ומר דב ולדמן; תע"א 8615-07), בו נקבע כי המשיב 1 זכאי לקבל מהמבקשת תשלום גמלה בשיעור 69.96% ממשכורתו הקובעת ברשות הנמלים. בהתאם לכך הורה בית הדין למבקשת לשלם למשיב 1 את ההפרשים שנוצרו בין הגמלה ששולמה לו בפועל לבין הגמלה לה הוא זכאי זאת לתקופה שמיום 29.10.00 - מועד הגיעו לגיל פרישה, ועד למועד מתן פסק הדין. כן הורה בית הדין למבקשת לשלם למשיב 1 ממועד מתן פסק הדין ואילך גמלה בשיעור של 69.96% ממשכורתו הקובעת ברשות הנמלים, תוך קביעה כי המשיבות 2 ו- 3 צריכות להשתתף בתשלומים האמורים. הבקשה שלפני מכוונת הן כלפי תשלום הפרשי העבר והן כלפי תשלומי הגמלה העתידיים.

הרקע לבקשה

2.     המבקשת - חברת נמלי ישראל (להלן - חנ"י), הינה חברה ממשלתית הנושאת בהתחייבויות של רשות הנמלים.

3.     בעבר בוטחו זכויות הפנסיה של המשיב 1 (להלן - המשיב) תחילה במשיבה 3- קרן ביטוח ופנסיה לפועלים חקלאיים ובלתי מקצועיים בישראל (להלן - קרן חקלאים), במסגרתה צבר המשיב זכאות לגמלה בשיעור של 4.32%; ולאחר מכן במשיבה 2 - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (להלן - קג"מ), במסגרתה צבר המשיב זכאות לגמלה בשיעור של 16.44%. בשנת 1971 הועברו זכויות המשיב בקרן חקלאים לידי קג"מ.

4.     ביום 1.3.79 עבר המשיב לעבוד ברשות הנמלים וזכויות הפנסיה שלו הוסדרו, מכוח ההסכם הקיבוצי הבסיסי ברשות הנמלים, בהתאם ל חוק המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל - 1970, קרי - בפנסיה תקציבית.

5.     בשנת 1994 חתם המשיב על הסכם לרציפות זכויות הפנסיה בין אלו שנצברו לו בקרן החקלאים ובקג"מ (להלן ביחד - הקרנות) לבין הזכויות ברשות הנמלים. ההסכם עם המשיב התבסס על הסכם לרציפות זכויות פנסיה שנחתם ביום 2.8.77 בין רשות הנמלים לבין קרנות הפנסיה הוותיקות, ובכללן הקרנות (להלן - הסכם הרציפות).

6.     ביום 31.5.98 פרש המשיב מרשות הנמלים לפנסית זיקנה. פרישתו לפנסית זיקנה נעשתה קרוב לגיל 63. שיעור הפנסיה ששולמה לו על ידי רשות הנמלים (ואחר כך על ידי חנ"י) היה של 49.2% מהמשכורת הקובעת, כפי שאושרה לו על ידי הממונה על הגמלאות מטעם רשות הנמלים.

7.     עם הגיע המשיב לגיל זיקנה (גיל 65) - יום 29.10.00, פנתה רשות הנמלים להפעלת הסכם הרציפות. הקרנות, באמצעות רשות הנמלים (ואח"כ חנ"י), שילמו את חלקן בפנסית הזיקנה - שיעור של 20.76%, לפי משכורת קובעת נמוכה מהמשכורת הקובעת לפיה חישבה רשות הנמלים את הפנסיה למשיב. ברקע פעולת הקרנות עמדה טענתן כי המשכורת הקובעת לפיה משלמת רשות הנמלים למשיב את הפנסיה חורגת מהגדרת "המשכורת הקובעת" בהסכם הרציפות, בהיות הראשונה כוללת רכיבים שאין להביאם בחשבון. רשות הנמלים "תרגמה" את חלקן של הקרנות למונחי המשכורת הקובעת מרשות הנמלים, ולפיכך - שילמה למשיב פנסית זיקנה בשיעור של 58.1% מהמשכורת הקובעת ברשות הנמלים.

8.     על רקע האמור פנה המשיב לבית הדין האזורי ביום 9.9.07 בתביעה כנגד חנ"י, קג"מ וקרן חקלאות, במסגרתה עתר לסעד הצהרתי בדבר זכאותו לגמלה עבור כל תקופת הזכאות, ובכללה בקרנות, לפי משכורתו הקובעת כפי ששולמה לו בפועל עם סיום העסקתו. בקו הראשון עתר המשיב לחייב את חנ"י בתשלום מלוא הגמלה כאמור; ובקו השני לחיוב הקרנות בתשלום חלקן לפי המשכורת האמורה. הסעדים כוונו הן להפרשים בגין העבר והן לתשלום הפנסיה השוטפת.  כמו כן עתר המשיב לחיוב המשיבות בתשלום פיצויים בגין הפרת חוזה.

9.     חנ"י מצידה הגישה הודעת צד ג' ובה עתרה לחייב את הקרנות לשלם לה כל סכום שתחוייב לשלם למשיב.

10. בית הדין קיבל את תביעת המשיב כנגד חנ"י ודחה את התביעות כנגד הקרנות. תחילה נדרש בית הדין לדון בטענתה המקדמית של חנ"י לפיה תביעת המשיב התיישנה באי הגשת ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות, וקבע כי לאור העובדה שהפעלת הסכם הרציפות התבקשה רק בשנת 2000, עם הגיע המשיב לגיל פרישה, הרי שרק במועד זה נוצרה המחלוקת באשר למשכורתו הקובעת של המשיב לצורך חישוב גמלתו, ועל כן במועד קבלת הודעת הממונה על הגמלאות- קרי ביום 27.5.98, לא היתה למשיב כל סיבה לערער על האמור בה. בנוסף נקבע כי על אף שתביעת המשיב הוגשה בשיהוי ניכר, למעלה משש שנים ממועד היווצרות המחלוקת באשר לשיעור משכורתו הקובעת, הרי שטרם חלפו שבע שנים מהמועד בו נוצרה העילה, ומשכך התביעה לא התיישנה ואין מניעה מלדון בה לגופה.

11. משנדחתה טענת ההתיישנות נותרו שתי שאלות עיקריות להכרעה: האחת, גובה המשכורת הקובעת אשר על בסיסה יש לשלם למשיב את גמלתו; השניה, מי הוא הגורם האחראי על תשלום הגמלה.

בהתייחס למחלוקת השניה קבע בית הדין, בהסתמך על הנפסק בבית דין זה ב עניין קוריצקי וב עניין נג'אר , כי חנ"י כמעבידתו האחרונה של המשיב, היא האחראית לתשלום מלוא גמלתו וככל שהקרנות אינן מעבירות לה את חלקן על פי המשכורת הקובעת במלואה, עליה לדון על כך עימן ואין המשיב אמור לצאת נפסד מהעניין.

בהתייחס למחלוקת הראשונה, נקבע כי מאחר שהמשיב פרש לפנסיה מוקדמת בעידוד חנ"י ובמשך שנתיים וחצי קיבל גמלה על פי משכורתו הקובעת ברשות כשבמועד פרישתו הוסבר לו כי גמלתו לא תפגע עקב הפעלת הסכם הרציפות, הרי שבנסיבות אלה, חנ"י הציגה בפני המשיב מצג, עליו הוא הסתמך, לפיו גמלתו תמשיך להשתלם על פי אותה משכורת קובעת כפי ששולמה לו עד לאותו מועד. משכך נקבע כי חנ"י כמעבידתו האחרונה וכמוסד המשלם, חבה בהמשך תשלום מלוא גמלתו של המשיב בהתאם למשכורת הקובעת ברשות, תוך השתתפות הקרנות בחלקן בהתאם לתקנונים החלים עליהן. בנוסף נקבע כי ככל שחנ"י סבורה כי שיעור השתתפותן של הקרנות אינו סביר, היא יכולה לפעול בהתאם.

לאור קביעות אלה הורה בית הדין לחנ"י לשלם למשיב את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק:

א. הפרשי עבר שנוצרו בין הגמלה ששולמה לו בפועל (58.1% מהמשכורת הקובעת ברשות) לבין הגמלה לה הוא זכאי (69.96% מהמשכורת הקובעת ברשות), מיום 29.10.00 - מועד הגיע המשיב לגיל פרישה, ועד למועד מתן פסק הדין.

ב. גמלה עתידית בשיעור של 69.96% ממשכורתו הקובעת ברשות הנמלים וזאת לתקופה שממועד מתן פסק הדין ואילך, תוך השתתפות הקרנות בחלקן.

בנוסף, חויבה חנ"י בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ש"ח.